לפעמים מותר להגיד איכס על אוכל!
הרבה שואלים אותי אם אני מתגעגעת להנקה. לרוב, אני לא חושבת על זה במיוחד. לפעמים, כשנועה ואני מתחבקות, אני נזכרת בתחושת הקרבה האולטימטיבית הזו ותוהה אם גם היא זוכרת.. אבל, באופן כללי, אני דווקא שמחה על איך שככל שהיא גדלה, היא יכולה להנות מכל המאכלים (כמעט) שאנחנו נהנים מהם. מתי אני כן מתגעגעת? כשאני פותחת את התפריט במסעדה ומעיינת בסעיף "מנות ילדים" (במידה והמסעדה טרחה להדפיס כזה). בדרך כלל, בהכללה, יכלול התפריט 3-4 מנות, והן הולכות ככה:
-
שניצל (או שניצלונים) וצ'יפס
-
נקניקיות וצ'יפס
-
ספגטי ברוטב עגבניות
-
המבורגר וצ'יפס
חידה: מה משותף לכל המנות?
פתרון: שלושתן נכללות בקטגוריית "ג'אנק פוד" ? ובתרגום חופשי ? זבל של אוכל.
חברה, בחייכם, מה עם סלט ירקות? מה עם עוף בתנור? מה עם חזה עוף? מה עם אורז, או פתיתים? מה עם ירקות בתנור? תאמינו לי שילדה בת שנה ושלושה חודשים לא אוהבת רק שניצל וצ'יפס. היא אוהבת מה שההורים שלה חושבים שהיא צריכה לאהוב, ותראו לי הורים שרוצים שהילדים שלהם יאהבו ויאכלו רק 'ג'אנק'.
כשהבעתי פליאה על תוכן התפריט במסעדת ספגטים ברעננה ? שאגב, כלל רק שניצל וצ'יפס או פסטה ברוטב עגבניות או שמנת - תשובת המלצרית הייתה " אנחנו מגישים את המנות האלה כי זה מה שהילדים אוהבים". לא, יקירתי, זה מה שהתרבות אומרת להם שהם אוהבים ואתן, המסעדות, חלק מהקנונייה.
אוקיי, אמרתי לה, אני מבקשת במקום שניצל, חזה עוף.
[ועכשיו, אנקדוטה קצרה, למי שלא הכין שניצל בימי חייו ? שניצל הוא למעשה חזה עוף שטבלו אותו בבלילת ביצה ותבלינים, אולי טבלו אותו בקמח לפני, על זה שמו פירורי לחם, וטיגנו בשמן חצי-עמוק.] כלומר ? למעשה בקשתי אמורה להקל על השף, ואפילו לחסוך כסף למסעדה.
רק מה, מסתבר שבמסעדה "שניצל בארוחת ילדים" אינו מוכן כפי הנראה לפי המתכון הנ"ל, אלא מגיע מבחוץ, בכמות מסחרית, מוכן מראש ? וודאי גם קפוא. וכל מה שנותר לשף (טוב שמעסיקים "שף" בשביל זה) הוא לזרוק אותו לשמן עמוק, ולהגיש משהו שנראה כמו שניצל אבל דומה ומרגיש יותר כמו סולייה, לצלחת של הילד "כי זה מה שהוא אוהב".
אה כן, גם התמחור מהווה בעיה מסתבר. כי חזה עוף אינו מנת ילדים, ולכן אי אפשר לתמחרו ככזו. לא - עדיף להגיש לתינוקת בת שנה ושלושה חודשים 3 חתיכות חזה עוף, כ-300 גרם ספגטי (ללא רוטב אגב, "בשביל רוטב תשלמו עוד 15 שקלים" נאמר לנו) ? מנה שאפילו מבוגר לא יכול לסיים, לתמחר אותו כמנה הכי יקרה בתפריט שנקראת "אסקלופ עוף במשרה יין אדום" ולאבד באופן וודאי 3 לקוחות ואולי עוד כמה וכמה ממעגל המכרים ומהקוראים ברשת.
אז כמו שבעלי היקר והרגוע ממני אמר למלצרית "אם אתם לא רוצים פה ילדים, פשוט תגידו ונלך".
ובנימה אישית, בעלי מסעדות ו/או שפים יקרים - מה הבעיה להציע את כל המנות בתפריט (פרט למספר מנות שתחליטו עליהם) בגרסא מוקטנת ומתומחרת בהתאם? ובאופן כללי, אל תתיימרו לומר לנו, הלקוחות שלכם, מה הילדים שלנו אוהבים, תנו להם ולנו את חופש הבחירה ואת האפשרות לבחור מבין אוכל נורמלי ובריא ולא מתוך תפריט שכולו זבל. הילדים האלה יתבגרו להיות הלקוחות שלכם בעתיד. אם תציעו להם רק ג'אנק במחירים זולים, מה מונע מהם לכשיתבגרו לא להגיע אליכם כלל אלא פשוט לגשת לסניף המקדונלדס הקרוב? תחשבו על זה.
לסיכום, מה אני מקווה שיצא מהפוסט הזה? קודם כל, שהמסר יעבור לבעלי המסעדות והם יבינו סופסוף שדרוש שינוי! ולהשלמת התמונה, אני בטוחה שיש מסעדות שכבר הפנימו את המסר ומציעות מנות שונות לילדים ? אשמח אם תפרטו אותם כאן שאנשים יוכלו לדעת לאן כדאי ללכת.
28 באוקטובר, 2009 בשעה 22:42
[...] לפעמים מותר להגיד איכס על אוכל! | המ
29 באוקטובר, 2009 בשעה 0:11
ראשית, אני ממליץ לך להוסיף גם פרמזן לפירורי הלחם בשניצל - שידרוג אדיר!
שנית, אם כבר קוראים לבעלי מסעדות לעשות משהו, הנה רעיון נפלא שראיתי השבוע במסעדה ברצלונאית מעולה - על כל מנה שמזמינים לשולחן, מגיעה עוד צלחת עם דוגמית מאותה מנה כדי שהאחרים בשולחן יוכלו לטעום מהמנה מבלי לדחוף מזלגות לצלחות האחד של השני (Joey doesn't share food).
למסעדה זה לא עולה כלום, וזה עושה טוב על הלב לסועדים.
זהו, התגובה לא קשורה לתפריט ילדים בכלל. אני זוכר שבתור ילד כן אהבתי רק שניצל וצ'יפס אגב, אבל אני יכול להעיד על אחייניתי הקטנה שמגיל 3 אוכלת סטייקים (של מבוגרים) בלי חשבון
ד"ש לנועה
29 באוקטובר, 2009 בשעה 9:31
אכן, אצלנו מנות הילדים כמעט לא הלכו אף פעם. הילדים שלי כבר מגיל מאוד צעיר לא היו מוכנים לוותר על מה שנמצא בצלחות של ההורים - זה התחיל בכרסום ספייריבס עם שתי שיניים בלבד, ונמשך עד היום כאשר המנות המועדפות הן דגים ופירות ים למיניהם.
הצעיר שבחבורה קצת מקלקל לפעמים את הרושם הטוב שהגדולים משאירים. לדעתי, השהות בת השנתיים בצהרון (!!!) הרסה לו את הרגלי האכילה וייקח שנים לתקן את זה. הוא עדיין יעדיף את המטוגנים הזבליים בכל המסעדות וישמח לפסטה הפשוטה. החריג היחיד להרגל הזה הוא חיבתו לברבוניות (אבל לא ים תיכוניות, הן קטנות מדי, והאדון רוצה אותן מפולטות…). ואכן, כשאנחנו מגיעים איתו למסעדה, הרבה פעמים אנחנו מצטערים שלא הבאנו אוכל מהבית…
אגב, בביקורנו האחרון בפריס, עיר האוכל הנפלא, גילינו שגם שם מנות הילדים הן תמיד מנות ג'אנק. הצרפתים אפילו התדרדרו עד כדי שהפסיקו להגיש כוסות יין לילדים (את הכוסות, לא היין. בבתים הילדים שותים עם ההורים בזמן הארוחה).
למגיב לפני - רעיון צלחת הדוגמית ממש נפלא!! אני בעד!
29 באוקטובר, 2009 בשעה 10:23
[...] כתב
29 באוקטובר, 2009 בשעה 10:58
אני יודע שלא תמותי על זה אבל…. לפעמים ורק לפעמים מק'דונלדס זה פיתרון יותר טוב מהיר ואכיל מרוב מנות הילדים. קרה לנו הרבה פעמים שאחרי שמנת הילדים נשארה בצלחת החבר'ה עם ההפתעות והנאגטס (והקטשופ) היו הרבה יותר אפקטיביים
29 באוקטובר, 2009 בשעה 17:12
כל הכבוד, מהבלוג שלך לבעלי המסעדות.
אנחנו גרים בארה"ב ובאמת בהרבה מהמקומות האופציות יהיו שניצל (CHICKEN FINGER ) וציפס. במחירים מצחיקים. אבל בהרבה מאוד מקומות בד"כ גם אם מגישים פסטה אז יהיה לצד זה איזשהו ירק מבושל (ברוקלי בהרבה מהמקרים). תמיד אפשר לבקש חזה עוף על הגריל ולא שניצל בהרבה מהמקומות אפשר לבקש מנה כל שהיא של המבוגרים עם שינויים בכמות קטנה, למשל דג. בהרבה מאוד מקומות אפשר לבקש צלחת עם ירקות חתוכים ומקבלים גזרים קטנים, מלפפונים חתוכים, סלרי חתוך וכו'.
אז אפשר, ואם אפילו בארה"ב השמנה הפנימו שאפשר גם אחרת אז למה לא בישראל בה מראש האוכל יותר בריא?
29 באוקטובר, 2009 בשעה 20:06
קודם כל צודקת. גם גוזליי הקניבלים לא מתחברים ל"מנת ילדים" ופשוט מזמינים שיפודי פרגית…
מה שנותר להציע לך יקירתי- בואי אלינו, תאכלי איתנו, נדליק לך מזגן. אז מתי קבענו?
29 באוקטובר, 2009 בשעה 21:16
גבי, רעיון מעולה לגבי הוספת פרמזן לשניצל, ורעיון עוד יותר מעולה של המסעדה של הטעימות הקטנות!!
אור-טל, הופתעתי לגבי פריז…חשבתי שאניני הטעם האלה משקיעים.. אנחנו לעומת זאת היינו בכרתים ביוני האחרון ושם היה תפריט ילדים שבו היו מנות מוקטנות של הגדולים - פשוט תענוג! נדמה לי שאפילו הזמנו לנועה פילה בקר, תארי לך..
יניב, אם לך אין בעיה, גם לי אין לי בעיה עם מקדונלדס, בתנאי שזה אחת לכמה חודשים, ובתנאי שהולכים לשם בכוונה ללכת לשם, ולא כגיבוי אחרי מסעדה שבה אפילו הזבל לא מגיע ל'רמה' של מקדונלדס… בושה למסעדה שאחריה הלכת למקדונלדס…
שגית, איפה שיש מזגן - אני שם! אוכל או לא אוכל!
29 באוקטובר, 2009 בשעה 22:04
אחלה פוסט. הילדים שלי בקושי היו במסעדות ואכלו נהדר בבית :))
11 בדצמבר, 2009 בשעה 15:04
איזה בלוג חמוד. בדיוק השבוע הלכתי עם הבת שלי, בת 4, לבית קפה שנקרא "קפה תות", ברחובות. הזמנתי לה מנת שניצלונים וצ'יפס, ולי סלט פסטה עם גבינות ועלים ירוקים ופלפלים קלויים. להפתעתי, מנת הילדים היתה מעולה (כבר טעמתי שניצלונים במקומות אחרים והם היור לרוב ספוגים בשמן ודי מגעילים) אבל שירה, הבת, טרפה דווקא את הסלט שלי. התחלפנו במנות ונהנינו שתינו.