המניקה בקפה

חשבתי שמגיע פוסט לחוויית ההנקה שלי, בכל זאת הבלוג הזה מעצם שמו ומהותו מוקדש לנושא. אני מניקה את נועה כמעט 4 חודשים. זה הולך ונהיה קל יותר, אמנם, אבל יש עדיין רגעים שאני מרגישה מותשת ואפילו מיואשת. אז יש שאומרות - תשאבי, שגם בן זוגך ואחרים יוכלו לעזור. אבל גם לשאוב זו לא פשוט - צריך למצוא את הזמן לזה, ומאחר ונועה יונקת כל שעתיים, זה לא משאיר חלון הזדמנויות. בזמן הפנוי שיש לי אני מעדיפה לעשות דברים אחרים. ומעבר לזה, התחושה היא פשוטו כמשמעו - של מכונה שמחוברת לך לציצי ושואבת ממך חלב. מצלצל לכם מוכר?…

כמובן, בצד השני עומד, יותר נכון שוכב, בחיקך יתרון ענק שמוחק את כל החסרונות ברגע - וזה הפנים של נועה כשהיא יונקת, עם העיניים הגדולות שלה האלה והחיוכים שהיא שולחת אלי  ברגעים שהיא שמה לב ש- וואלה, יש משהו מחובר לפיטמה, איזה מוזר, בואו נחייך לזה - אולי יצא עוד חלב!
ויש כמובן את היתרונות הידועים שבחלב אם, שעד היום לא מצאו מה בדיוק יש שם שעושה לתינוק כ"כ טוב, וגם לא הצליחו לחזור על זה בכל הפורמולות והתחליפים.

אז אני ממש לא מהפאנטיות, ולא נמצאת במסע צלב בעד הנקה, ואני יודעת שיש נשים שלא יכולות להניק מסיבות שונות, ויש גם כאלה שבוחרות לא להניק - אם בגלל שקשה, וזה ק-ש-ה בהתחלה, ואם מסיבות אחרות - כל אחת היא האימא של הילד שלה, וכאימא לאימא, אני בטוחה שכולנו עושות מה שאנחנו חושבות שהכי טוב לתינוק שלנו, והכי טוב לתינוק שלנו כשטוב לנו! ובזה אסכם ואלך לישון כי עוד 4.5 שעות נועה קמה לינוק (שעון שוייצרי אני מגדלת).