היד השלישית שמנענעת את העגלה

ביום שישי ישבתי עם יניב בקופי בין בכפר סבא. בערבים (אם נועה עוד ערה) ובסופי שבוע, יניב לוקח פיקוד - אם היה יכול להניק, גם את זה היה עושה, יברך אותו אלוהים!, אז כמו שאמרתי, אנחנו יושבים לנו, ומנסים לאכול ארוחת בוקר. נועה בעגלה,פוסט-הנקה, מנסה להירדם. כדרכי, אני נותנת הוראות ליניב "תשים לה מוצץ;, תנענע את העגלה; לא ככה - יותר מהר" יניב מנסה לעצור את עצמו מלסטור לי (ובצדק), אבל יותר מזה, הוא מנסה לאכול. הוא מרים את הכריך, והיד שלו מנענעת יותר לאט, הוא מנענע יותר מהר, הכריך חוזר לצלחת… ואני מחייכת עם חסה בין השיניים (לפחות יכולתי לאכול את הסלט..) ואומרת לו "ברוכים הבאים לחיים שלי…" כי הרי רק לפני 4 ימים ישבתי בדיוק פה (אפילו על אותה ספה), אכלתי סלט ביד אחת, ונענעתי בהחלטיות בשנייה, תוך ניהול שיחה שוטפת עם חברה.

אז מה הפואנטה? ובכן - לכל דבר יש סיבה - למה נשים הן יותר "מולטי-טסקינג"? - כי הן נבראו לגדל ילדים ואי אפשר לגדל ילדים ולהישאר שפויה אם את לא שולטת בכמה משימות בבת אחת. בכלל, לאורך כל ההריון, שנינו נדהמנו בכל בדיקה, מכל פיסת מידע, מכל תזוזה, אבל בעיקר מהלידה עצמה - כמה מדהימה הבריאה - איך הגוף מכוון ליצור חיים.

אז למה, למה הוא לא יכול היה ליצור לנו יד שלישית על הדרך? זה מה זה היה עוזר…

לקנות או לא לקנות, זאת השאלה. וגם, מה דעתי על סאמס בתל-יצחק?

אני יושבת בסאמ'ס, מניקה, זרועותי מונחות על המסעדים הנוחים, ונזכרת בכל אביזרי ההנקה המיותרים שקנינו…

עוד כשהייתי בהריון, התחלנו להתעניין באביזרים תומכי הנקה - כרית בצורת נקניק, קנינו כבר בחודש שמיני-תשיעי - שתתמוך בבטן . אח"כ כרית הנקה בצורתה הסטנדרטית - U - כדי שכבר יהיה בבית כשנועה תגיע כי לא יהיה זמן לקניות. כשנועה הגיעה, כרית הנקניק, הסתבר, ממש לא קשורה להנקה. כרית ה-U, היתה קטנה מידי.  אז קנינו גדולה יותר. גם היא לא נוחה.  כך נערמו להן 3 כריות בפינת חדר השינה שלנו - טוב ששיפצנו לפני הלידה - אחרת איפה היינו שמים את כולן??

הייתי מניקה במיטה, עם כרית מיטה רגילה על הברכיים ועליה נועה. םמהר מאוד, התחילו כאבי הגב. אז הלכתי לרופא ידוע בשם "ד"ר גב", ורכשתי כרית עם ידיות שגם עושה מסאג'. השתמשתי בה בדיוק פעמיים. עכשיו היא ממלאה את הרווח בין הספה לקיר. אח"כ קניתי (more…)

סוג של נכות

אחרי שביליתי היום עם נועה בתא שירותי נכים, היתה לי הארה (ולא מהסוג החיובי) - אימא בחופשת לידה - זה סוג של נכות. רגע רגע, בלי פאניקה - אני אסביר:
כדי להיכנס לחנות, בית קפה, מסעדה וכיוצ"ב ? תמיד נחפש את עליית הבטון ולא את המדרגות; בקניון או כל בניין אחר ? נזדקק למעלית; את שירותי הנכים כבר הזכרתי; ותראו לי אימא אחת שמגיעה לחניון ולא בוהה בערגה בחניית הנכים אחרי סיבוב חיפוש החנייה החמישי כשהתינוקת שלה צורחת כי היא רוצה כבר לאכול או שיחליפו לה את החיתול…
11.5.2010 - שימו לב אימהות ואבות יקרים - מישהו שם בחוץ - בקניון רננים ברעננה ליתר דיוק -הבין סופסוף שגם לנו מגיעה חניה קרובה לכניסה:
חניית אימהות

(more…)

היעד הבא: חופשת לידה

את נועה הבאנו הביתה אחרי יומיים 'בביות מלא'  - שזה קיצור של חשבת-שתנוחי-אחרי-הלידה?אז זהו-שטעית. הבית נקי, מסודר, ומריח כמו בית.  נועה נראית מרוצה, וממשיכה לעורר בי קנאה בשינה הזאת שלה שכל כך חסרה לי…

בימים הקרובים אנשים באים לבקר, לראות את הפלא - שהפלא ופלא ממשיך לישון לו בשלווה. אנחנו מתחבטים בשאלה - על הבטן או על הגב? - בבית חולים הזהירו ואפילו החתימו שמא נעיז להשכיב אותה על הבטן שאז לא רק שהיא עשויה למות מוות בעריסה ? אלא אפילו ינדו אותנו מביות מלא ישר למחלקה! אז חתמנו, אימאל'ה.
בבית אנחנו מרגישים שאפשר קצת להפר חוזה, ומשכיבים על הבטן תוך כדי שאנחנו חולקים תורנות לבדוק אם היא עדיין נושמת. אחרי הכול ? חתמנו…
כך עובר לו שבוע וביום ראשון של השבוע הבא בן זוגי חוזר לעבודה, ואני נשארת עם נועה ? מורחת קרם הגנה, אורזת כובע, בגד-ים ועליונית כי אולי יהיה קריר - החופשה התחילה!

טיפ מהמניקה: ריכשו בייבי סנס, זה יהפוך אתכם להורים רגועים יותר? (אגב זו המצאה ישראלית, אז הרווח כולו שלנו?)