המניקה בקפה

יחד עם נועה, נולדה גם תאווה מוזרה לקוטג'. כל שבוע - הולכות לפחות 4 קופסאות. אני יכולה לגמור קופסא שלמה בארוחת ערב אחת. כל פעם שאני פותחת קופסא, אני אומרת ליניב "זהו !- אני מתקשרת לתנובה להתלונן!" למה? - כי מתחת למכסה הפלסטיק יש כיסוי אלומיניום שאין פעם אחת שהוא נפתח כמו שצריך - תמיד נקרע לפיסות קטנות, וצריך להקדיש כמה שניות טובות להוריד אותו כמו שצריך. אני מקווה שאתם כבר מבינים כמה הקוטג' שלי חשוב לי וכמה הכמה שניות האלה מביאות לי את הסעיף!!!

ובכן, גבירותי ורבותי - אתמול כהרגלי, אני פותחת את הקוטג' שלי בארוחת הערב, וזעקה יוצאת מפי. (more…)

ביום שישי ישבתי עם יניב בקופי בין בכפר סבא. בערבים (אם נועה עוד ערה) ובסופי שבוע, יניב לוקח פיקוד - אם היה יכול להניק, גם את זה היה עושה, יברך אותו אלוהים!, אז כמו שאמרתי, אנחנו יושבים לנו, ומנסים לאכול ארוחת בוקר. נועה בעגלה,פוסט-הנקה, מנסה להירדם. כדרכי, אני נותנת הוראות ליניב "תשים לה מוצץ;, תנענע את העגלה; לא ככה - יותר מהר" יניב מנסה לעצור את עצמו מלסטור לי (ובצדק), אבל יותר מזה, הוא מנסה לאכול. הוא מרים את הכריך, והיד שלו מנענעת יותר לאט, הוא מנענע יותר מהר, הכריך חוזר לצלחת… ואני מחייכת עם חסה בין השיניים (לפחות יכולתי לאכול את הסלט..) ואומרת לו "ברוכים הבאים לחיים שלי…" כי הרי רק לפני 4 ימים ישבתי בדיוק פה (אפילו על אותה ספה), אכלתי סלט ביד אחת, ונענעתי בהחלטיות בשנייה, תוך ניהול שיחה שוטפת עם חברה.

אז מה הפואנטה? ובכן - לכל דבר יש סיבה - למה נשים הן יותר "מולטי-טסקינג"? - כי הן נבראו לגדל ילדים ואי אפשר לגדל ילדים ולהישאר שפויה אם את לא שולטת בכמה משימות בבת אחת. בכלל, לאורך כל ההריון, שנינו נדהמנו בכל בדיקה, מכל פיסת מידע, מכל תזוזה, אבל בעיקר מהלידה עצמה - כמה מדהימה הבריאה - איך הגוף מכוון ליצור חיים.

אז למה, למה הוא לא יכול היה ליצור לנו יד שלישית על הדרך? זה מה זה היה עוזר…